PINITEA

הרכב צמחים

• תה ירוק ((Green tea (olong tea )
  

  שם עברי תה ירוק

  שם עממי (Green tea (olong tea

  שם סיני Wu Lu Cha

  שם בוטני Camellia sinensis

  מוצאו של התה הירוק בהודו ובסין. זהו שיח או עץ ירוק עד ממשפחת התאיים, הנפוץ כגידול חקלאי בארצות מוצאו, כמו גם ביפן, בציילון, באינדונזיה, ברוסיה ובארצות נוספות. עץ התה הפראי מתנשא עד לגובה 6 מטר, אך בגידולים המסחריים העצים נגזמים כדי להקל את קטיף העלים וגובהם מגיע לכ-1.5 מטר בלבד. התה הירוק מגיע בעיקר מסין ומיפן ואינו עובר תהליך עיבוד תעשייתי. התה השחור והאדום מיוצרים בהודו, בציילון ובקניה בשיטות של התססה וחימום. תהליך זה משפיע על תכולת והרכב הפוליפנולים בהם ומקנים לתה השחור את ניחוחו הייחודי. סוג תה נוסף, הידוע בשם תה אולונג, עובר התססה חלקית. בסין החלו לשתות תה ירוק במהלך האלף השלישי לפנה"ס. מאוחר יותר זכה המנהג לעידודם של נזירים בודהיסטים, שראו בו תרופה כנגד מזג רע ונעדר איפוק. רק במהלך המאה ה-16 הגיע התה לאירופה, ואילו במאה ה-17 ערכו עמו היכרות גם תושבי רוסיה ומונגוליה. בתקופה זו עלתה בהתמדה הפופולריות שלו בצרפת, בבריטניה ובהולנד. סגולותיו הרפואיות של התה הירוק נודעו כבר במהלך המאה הראשונה לספירה. הוא נחשב למשתן, ממריץ, נוגד רעלים וממריץ עיכול - תכונות שהוכחו במהלך המאה האחרונה גם באמצעות מחקר מדעי. המחקר חשף גם את תכונותיו נוגדות החמצון, נוגדות הסרטן ונוגדות הזיהום המגוונות של הצמח. התה הירוק נחשב לבעל עוצמת פעילות מתונה.  

  קרא עוד
• סרפד דו ביתי (Nettle)
  

  שם עברי סרפד דו ביתי

  שם עממי Nettle

  שם סיני

  שם בוטני Urtica dioica

  הסרפד שייך למשפחת הסירפדיים ומוצאו באירופה ובמזרח התיכון. למין זה של סרפד, שהינו צמח רב שנתי, שני תת-מינים ומספר זנים, ויש המכנים אותו "קומפלקס פולימורפי" (רב צורתי). U.dioicasppdioica הוא צמח אירופאי, בעל שערות צורבות על גבי שטחם התחתון והעליון של העלים, ופרחים דו-עונתיים. זן נוסף, U. dioica spp gracilis, הינו צמח מצפון אמריקה, בעל שערות צורבות בשטח התחתון של העלים בלבד ופרחים חד-עונתיים. מין נפוץ נוסף הוא סרפד צורב (U.urens), הידוע כצמח חד-שנתי וחד-ביתי הנפוץ באירופה, ומצטיין בעלים חלקים ומבריקים. צמחי U.dioica יכולים להגיע לגובה של 4-3 מ', ואילו צמחי U.urens קטנים יותר, ומגיעים לגובה של 10-8- ס"מ בלבד. הצריבה שחשים לאחר נגיעה בגבעולים מקלה על הזיהוי: הצריבה של U.urens חזקה יותר מזו של U.dioica. כל מיני הסרפד מעדיפים אדמה לחה ומוצלת, אך הסרפדים יכולים לצמוח כמעט בכל מקום. U. dioica spp dioica גדל כעשב פורה בשני חלקי אמריקה (U.urens במידה פחותה יותר). נמצא כי סרפדים הגדלים יחד עם צמחים אחרים (במיוחד סוגי מנטות שונים) משפרים את איכות הצמחים האחרים. סרפד הכדורים (Urtica pilulifera) הוא המין השלישי של הצמח. זהו צמח חד שנתי אשר גובהו 20-70 ס"מ, והוא נפוץ כמעט בכל אזורי ישראל ומעדיף בתי גידול עשירים בחנקן. הצריבות שמסבים עלי הסרפד לנוגעים בהם הן שהעניקו לו את שמו: המלה nettles מקורה במלה אנגלית שפירושה מחט (needle). המלה Urtica מקורה במלה לטינית שפירושה "לשרוף". מקור המלה Dioica מצוי במלה לטינית שמשמעותה "שני בתים", ומתייחסת לפרחים הזכריים והנקביים הנפרדים בחלק מתת המינים והזנים של U.dioica. הרבליסטים אירופיים מסורתיים מזכירים לעתים קרובות סרפדים. באמצע המאה ה-17כתב ניקולאס קולפפר כי הרתחה או מיצוי של שורשים ועלים של הצמח הקלה בבעיות של נשימה כבדה ושל קוצר נשימה, כמו גם בדלקות גרון. קולפפר טען שתמציות עלים ישפיעו על הווסת, ימיתו תולעים, יעוררו השתנה, יקטינו פוליפים באף, ירפאו פצעים מזוהמים ויעצרו דימום. הפרי נחשב למשתן ולתרופה נגד תולעים. קולפפר אף מזכיר נוהג עתיק של הנחת עלים בשלים טריים על המפרקים לשם טיפול בשיגרון ובכאבי מפרקים. רופאים אקלקטיים בתחילת המאה ה- 20 בארה"ב השתמשו בסרפד לטיפול בשלשול, בטחורים, בדימום, בדלקת הכליות, באקזמה, במחלות מעי גס כרוניות ובאבנים בדרכי השתן. שימוש מסורתי ידוע אחר בצמח הוא גרימת גירוי נגדי לכאבים ולדלקות באמצעות צריבה מקומית מכוונת הנעשית בעזרת העלים הטריים על גבי מפרקים מודלקים וכואבים, ומיועדת לטיפול בכאבי עצבים, בסכיאטיקה (כאבים לאורך עצב השת והירך), לומבגו (כאבי גב תחתון) וטנדוניטיס כרוני (דלקת גידים). אולם נראה כי השימוש המפורסם ביותר בצמח הוא לטיפול במחלות דרכי השתן, המופיע בעקביות לאורך ההיסטוריה ונותר אחד מתחומי השימוש העיקריים בצמח גם כיום. רפואת הצמחים המודרנית מייחסת לו מעמד רם, כאחד מצמחי המרפא המגוונים ביותר שבנמצא, וכמוה גם המחקר המודרני. הוא נחשב לצמח עדין בעל עוצמת פעילות מתונה.  

  קרא עוד