RHODIOLA UP

הרכב צמחים

• רודיולה (Golden Root)
  

  שם עברי רודיולה

  שם עממי Golden Root

  שם סיני

  שם בוטני Rhodiola rosea

  רודיולה הינו צמח מרפא פופולרי הפורח באופן רב שנתי.  תפרחתו צהובה ומורכבת מעשרות פרחים מקובצים יחד על ראשיהם של עמודי השיח. הצמח שולח בין 10-15 ענפים ישירות משורשיו אשר מיתמרים עד לגובה של כ- 70 ס"מ לכל היותר ועליהם גדלים עלים חלקים ונותנים לגבעול מראה של שושנה ארוכה וירוקה. אזור הגידול הטבעי של הרודיולה הוא באזורים ההרריים של מרכז וצפון אסיה (מונגוליה, סיביר) וכן באירופה, ברוסיה, בסקנדינביה ובארצות נוספות. קנה השורש שלו, המשמש למטרות רפואה, הוא שהקנה לו את שמו, על שום ניחוח הוורד שהוא מפיץ. משך מאות שנים היה הצמח מקובל בשימוש ברפואה של ארצות סקנדינביה ורוסיה, כחומר המשפר את העמידות הפיזית ומגביר את יכולת העבודה. הוא שימש גם לטיפול בעייפות, בדיכאון, באנמיה, באימפוטנציה, בזיהומים שונים, בהפרעות עצביות - והרשימה עודנה ארוכה. מוכרים מינים שונים של רודיולה, הנבדלים זה מזה בתכולת התרכובות הפיטוכימיות שהם מכילים. משום כך יש הכרח בהגדרת מין הצמח: למטרות רפואיות משמש רק המין Rhodiola rosea. עניין זה מקבל משנה תוקף מול העובדה כי זהו המין היחידי שעבר מחקר טוקסיקולוגי נרחב, ואושר כבטוח לשימוש. מחקרים מוקדמים הצביעו על חשיבות רבה למינונים המשמשים לטיפול באמצעותו: התברר כי למינונים נמוכים עד בינוניים של הצמח יש השפעה ממריצה על מערכת העצבים המרכזית, בעוד שמינונים גבוהים יותר הראו פעילות מרגיעה. עוד עולה מן המחקרים כי במינונים נמוכים עד בינוניים הצמח המריץ את השפעתם של המוליכים העצביים נוראדרנלין, דופמין וסרוטונין במערכת העצבים המרכזית. כמו כן נמצא כי תמצית רודיולה הממריצה את השפעתם של חומרים אלה על המוח גם על-ידי הגברת החדירות של מחסום דם-מוח לחומרי המוצא לנוירוטרנסמיטורים אלה. פועל יוצא מהשפעה זו הוא עוררות של קליפת המוח והמערכת הלימבית וכתוצאה מכך המרצה של התפקודים הקוגנטיביים (חשיבה, ניתוח נתונים, הערכה, תכנון וכיו"ב) וכן של יכולת הקשב, הזיכרון והלימוד. ברפואת הצמחים המודרנית נחשבת הרודיולה לצמח בעל עוצמת פעילות בינונית, והיא נחשבת לאדפטוגן המועדף למצבים המשלבים חולשה ודיכאון.  

  קרא עוד
• זנגביל | ג'ינג'ר (Ginger)
  

  שם עברי זנגביל | ג'ינג'ר

  שם עממי Ginger

  שם סיני Gan Jiang

  שם בוטני Zingiber officinalis

  הזנגביל הינו עשב רב-שנתי ממשפחת הזנגביליים שמוצאו בדרום-מזרח אסיה הטרופית והגדל כיום באזורים טרופיים בהודו, סין, איי הודו המערבית, ניגריה, אוסטרליה, ברזיל וארה"ב. הצמח גדל עד לגובה של מטר אחד, עליו ארוכים ופרחיו הצהבהבים\ירקרקים\ארגמניים נישאים על קצות הגבעולים. קנה השורש, המשמש למטרות רפואיות וקולינריות, נאסף כאשר גיל הצמח נע בין 6-20 חודשים. טעמו וניחוחו של הזנגביל נוטה להתעצם בד בבד עם התבגרות הצמח, כאשר הזנגביל הגדל באפריקה נחשב לפיקנטי מכולם בעוד הזנים המתונים יותר מגיעים ברובם מסין. ברפואה ההודית המסורתית הצמח מוכר מזה אלפי שנים, ומקור שמו בשפת הסנסקריט בה פירושו 'בעל צורת קרן'. הצמח נזכר לראשונה בכתבי קונפוציוס שמלפני כאלפיים וחמש מאות שנה בעוד שבמערב הזנגביל מוכר כצמח מרפא ותבלין כבר למעלה מאלפיים שנה. במאה השלוש-עשרה הוכר ערכו הקולינרי של הצמח גם באירופה, ובימי הביניים נהגו לעשות בו שימוש להקלה במקרים של בחילות, חמרמורת ונפיחנות. ליבשת אמריקה הגיע הזנגביל עם הספרדים, בעוד שהפורטוגזים הביאוהו עימם ליבשת אפריקה. סגולותיו הרפואיות של הצמח, הן מצד המסורת והן המבוססות מחקרית, רבות ומגוונות. המחקר המודרני הראה כי הזנגביל יעיל בטיפול בבחילות והקאות וכן נמצאה השפעה מיטיבה בטיפול במצבים דלקתיים של השלד. עם זאת, נדמה כי מעלותיו העיקריות של הזנגביל, הבאות לידי ביטוי מלא בשימוש הקליני המקצועי, נוגעות ליכולתו לשפר את ספיגת הרכב הצמחים בו הוא נוטל חלק ולהעצים את זמינות הרכיבים הצמחיים הפעילים לרקמות הגוף. בנוסף, הזנגביל מפחית את תחושת הקבס הנגרמת לעתים על ידי תרופות צמחיות תוקפניות, מגן על רירית הקיבה ומפחית תופעות לוואי של צמחים אחרים. למרות עוצמת פעילותו המשמעותית, הזנגביל נטול רעילות ובטוח לשימוש הן כתרופה והן בשימוש יומיומי כתבלין.

  קרא עוד