Loading...

COMP. ECHINACEA & BAPTISIA

הרכב צמחי ייחודי הנעשה במיצוי חדשני ומתקדם, בריכוז גבוה ונטול אלכוהול (שאריות של 0.1%). ההרכב מכיל צמחים שעל פי הרפואה המסורתית מסייעים להקלה תסמיני החורף. הרכב זה נחשב חזק ועוצמתי ומיועד לשימוש למצבים אקוטיים בלבד.

פורמט

תמצית

מינון ואופן שימוש

3-6 מזלפים, 3-5 פעמים ביום

תכולה

100 מ"ל

מחיר לצרכן

₪149.00
הוסף לסל

הרכב צמחים

  • ניל הצבעים (Wild Indigo)
    ניל הצבעים
    שם עברי ניל הצבעים
    שם עממי Wild Indigo
    שם סיני
    שם בוטני Baptisia tinctoria

    האינדיגו הינו צמח פרחוני רב שנתי המתנשא לגובה של כמטר לכל היותר ממשפחת הפרפרניים . פרחיו גדלים בתמיר השיח הקטן וצבעם צהוב עז, עליו בצעים משולבים חצי כסוף וחצי ירוק. אזור הגידול הטבעי שלו הוא במזרח ארה"ב, דרום פלורידה, מערב מינסוטה. את שורשיו המשמשים למטרה הרפאית מלקטים בחודשי הסתיו. האינדיגו משגשג באדמות עמוקות, עשירות בחומרים מזינים, חשופות לשמש ומושקות היטב. מקור שמו המדעי של הצמח במילה היוונית 'bapto' שפירושה לצבוע. שמו העממי האנגלי של הצמח מקורו בצבע האינדיגו המופק ממנו, אם כי הוא מהווה חלופה נחותה לקבלת צבע האינדיגו המקורי. ברפואה העממית של הילידים הצפון אמריקאים וכן ברפואה האקלקטית של שלהי המאה התשע עשרה היה הצמח מקובל מאד לטיפול בזיהומים שונים, כאשר ברפואת הצמחים המודרנית נחשב הצמח לבעל פעילות חזקה, והינו מותווה בעיקר לטיפול בזיהומים אקוטיים של מערכת הנשימה.

    קרא עוד
  • קיפודנית | אכינצאה (Coneflower)
    קיפודנית | אכינצאה
    שם עברי קיפודנית | אכינצאה
    שם עממי Coneflower
    שם סיני
    שם בוטני Echinacea spp.

    אכיניצאה הינו שיח פרחוני יפייפה שיש בו 9 מינים שונים אך רובם אינם בשימושים רפואיים. המין הרפואי אותו אנו מתארים כאן הוא בעל פריחה הצבע סגול לילך עם פרחים בעלי 20 עלי כותרת וכדור אבקנים כתום-אדום-חום והינה ממשפחת המורכבים. איזור הגידול הטבעי שלו הוא ברחבי ארצות הברית. המינים השונים של אכיניצאה נמצאים בשימוש רפואי : השורשים של אכינציאה צרת עלים הנקראת E. Angustifolia נחשבים לחלק הפעיל ביותר.                                                                                                                                                                                                                                                                       שני מינים נוספים של אכינצאה רפואית הינם : אכיניצאה הארגמנית (E. Purpurea), שפרחיו הם המרשימים ביותר וכל חלקיו נהוגים בשימוש רפואי אך יותר מרבים להשתמש בעלים והפרחים. סגולותיו הרפואיות נחשבות חזקות פחות, ומחירו זול באופן יחסי; המין השלישי הוא אכיניציאה חיוורת (E. Palida) גם במקרה שלו משתמשים בשורש בלבד למטרות רפואיות. השימוש לצורכי רפואה באכינצאה החל במאה הקודמת ע"י ילידים והתרבות אינדיאנית ששכנו החלקה הצפוני של יבשת אמריקה, וזכה לכינוי  'שורש הנחש' בעקבות הדמיון שבין שורש האנגוסטיפוליה הכהה לבין נחש. הדמיון הצורני רימז לאינדיאנים על האפשרות להשתמש בו כנגד הכשות נחשים. ואמנם, בשימוש חיצוני נהגו להשתמש בתמציות אכינצאה לטיפול בהכשות נחשים, עקרבים ומיני חרקים שונים. מרקחות של הצמח שימשו גם לנגעים בעור, לריפוי פצעים, אקנה, פריחות ופטריות. בנוסף, השתמשו בו לשיכוך כאבים ולטיפול בדלקות ובזיהומים, בסיפיליס, בטיפוס, בדיזנטריה ובטפילי מעיים אחרים, בזיהומי דם חמורים, בדלקת קרום המוח וכנוגד זיהום כללי.                                                                                                                                    למרות שמספר רב של שבטים אינדיאנים עשו בצמח שימוש מורכב, אין בידי תורת צמחי המרפא העולמית  מידע מדויק לגבי אופן הכנת והרכבת הפורמולות הספציפיות ששימשו לכל אחד מהנגעים. עם זאת, ידוע כי האינדיאנים שמו דגש על שימוש בתמציות המערבות חלקים שונים של צמחים ממינים שונים, וכמעט לעולם לא השתמשו בחלק אחד בלבד. הרופאים האקלקטים של סוף המאה ה-19, שהתמחו בשילוב רפואת צמחים מסורתית ברפואה מדיצינית מערבית, הם שייבאו את האכינצאה למערב לאחר שלמדו מהאינדיאנים כיצד להכין ממנה מרקחות שונות. באמצע המאה ה-20 החלו לחקור את הצמח באופן מדעי, בעיקר בגרמניה ובארה"ב. החוקר הידוע ביותר של הצמח היה הגרמני ואגנר, שהוכיח לראשונה, ב- 1988, כי תמצית הצמח אחראית לעלייה ניכרת בפעילות המערכת החיסונית אצל עכברים. באנליזות כימיות שנערכו בהמשך על מיני הצמח השונים, בודדו עשרות חומרים פעילים, שלגבי כל אחד מהם הוכחה פעילות ספציפית של עירור והמרצת מערכת החיסון האנושית. מאז מחקריו של ואגנר פורסמו מאות מחקרים על הצמח, הנחשב לנחקר ביותר מבין צמחי המרפא. פרסום המחקרים ותוצאותיהם החיוביות הפכו את האכינצאה לנפוץ ביותר בשימוש, כמו כן מה שתורם לשימוש הנרחב בצמח היא זמינותו וסתגלנותו הגבוהה של הצמח לתנאי אקלים וקרקע שונים הופכת אותו לזמין ביותר, ולזול באופן יחסי. רפואת הצמחים המודרנית מייחסת לאכינצאה עוצמת פעילות בינונית, והיא משמשת בעיקר לטיפול במחלות זיהומיות. בניגוד לדעה הרווחת, הצמח אינו מיועד על פי רוב לשימוש מניעתי או ארוך טווח.  

    קרא עוד
  • שוש קירח | ליקוריץ (Liquorice)
    שוש קירח | ליקוריץ
    שם עברי שוש קירח | ליקוריץ
    שם עממי Liquorice
    שם סיני Gan Cao
    שם בוטני Glycyrrhiza glabra

    השוש הקירח הינו שיח קטן ועשבוני הגדל לאורך כל ימות השנה ומשוייך למשפחת הקטניות. זהו הוא שיח קטן קומה המגיע עד מטר לכל היותר עם עלים קטנים חלקים ומשורטטים בצורת טיפה וורדי העלה בולטים, תפרחתו פרפרית (תת משפחה) ומשתנה בגונייה החומים – סגולים בין מינים שונים של הצמח. פירותיו גדלים בתרמילים (בדומה לאפונה) שבכל תרמיל כ 7 זרעים. אזור גידולו הטבעי של השוש קירח הוא באירופה, רחבי הודו ובמזרח אסיה (גם בישראל) וכיום הוא מגודל ברחבי העולם. השוש הקירח הינו מאחד מצמחי המרפא העתיקים והנפוצים ביותר לשימוש, הן ברפואות מסורתיות של תרבויות עתיקות רבות והן ברפואת הצמחים המודרנית. הסינים מחלקים את פעילותו של צמח לפי אברי המטרה עליו הוא עובד אך לשוש הקירח מייחסים לו השפעה על 12 המרידיאנים כלומר על 12 האברים ולכן הוא מככב במספר רב מאוד של פורמולות כצמח המקשר ומחבר בין הצמחים בפורמולה ומסייע לה להיספג ולהיטמע היטב במטופל. השוש הקירח מצא בית גם ברפואה היוונית העתיקה כמו גם ברפואה הערבית העתיקה, והתגלה באתרים ארכיאולוגיים המשמרים היסטוריה של אלפי שנים.  ברפואת הצמחים המודרנית מיוחסת לצמח עוצמת פעילות מתונה, והוא מותווה בעיקר לטיפול במערכות הנשימה והעיכול. טעמו של הצמח וטווח הפעילות הרחב שלו הופכים אותו לאחד הצמחים הנפוצים ביותר בפורמולות מודרניות, ומרבים להשתמש בו לצורך "איזון" הפורמולה ו"חיבור הרמוני" בין מרכיביה השונים, כמו גם לשיפור טעמה ולשם הגנה על הקיבה מפני צמחים אחרים המשולבים בפורמולה.  

    קרא עוד
  • זנגביל | ג'ינג'ר (Ginger)
    זנגביל | ג'ינג'ר
    שם עברי זנגביל | ג'ינג'ר
    שם עממי Ginger
    שם סיני Gan Jiang
    שם בוטני Zingiber officinalis

    הזנגביל הינו עשב רב-שנתי ממשפחת הזנגביליים שמוצאו בדרום-מזרח אסיה הטרופית והגדל כיום באזורים טרופיים בהודו, סין, איי הודו המערבית, ניגריה, אוסטרליה, ברזיל וארה"ב. הצמח גדל עד לגובה של מטר אחד, עליו ארוכים ופרחיו הצהבהבים\ירקרקים\ארגמניים נישאים על קצות הגבעולים. קנה השורש, המשמש למטרות רפואיות וקולינריות, נאסף כאשר גיל הצמח נע בין 6-20 חודשים. טעמו וניחוחו של הזנגביל נוטה להתעצם בד בבד עם התבגרות הצמח, כאשר הזנגביל הגדל באפריקה נחשב לפיקנטי מכולם בעוד הזנים המתונים יותר מגיעים ברובם מסין. ברפואה ההודית המסורתית הצמח מוכר מזה אלפי שנים, ומקור שמו בשפת הסנסקריט בה פירושו 'בעל צורת קרן'. הצמח נזכר לראשונה בכתבי קונפוציוס שמלפני כאלפיים וחמש מאות שנה בעוד שבמערב הזנגביל מוכר כצמח מרפא ותבלין כבר למעלה מאלפיים שנה. במאה השלוש-עשרה הוכר ערכו הקולינרי של הצמח גם באירופה, ובימי הביניים נהגו לעשות בו שימוש להקלה במקרים של בחילות, חמרמורת ונפיחנות. ליבשת אמריקה הגיע הזנגביל עם הספרדים, בעוד שהפורטוגזים הביאוהו עימם ליבשת אפריקה. סגולותיו הרפואיות של הצמח, הן מצד המסורת והן המבוססות מחקרית, רבות ומגוונות. המחקר המודרני הראה כי הזנגביל יעיל בטיפול בבחילות והקאות וכן נמצאה השפעה מיטיבה בטיפול במצבים דלקתיים של השלד. עם זאת, נדמה כי מעלותיו העיקריות של הזנגביל, הבאות לידי ביטוי מלא בשימוש הקליני המקצועי, נוגעות ליכולתו לשפר את ספיגת הרכב הצמחים בו הוא נוטל חלק ולהעצים את זמינות הרכיבים הצמחיים הפעילים לרקמות הגוף. בנוסף, הזנגביל מפחית את תחושת הקבס הנגרמת לעתים על ידי תרופות צמחיות תוקפניות, מגן על רירית הקיבה ומפחית תופעות לוואי של צמחים אחרים. למרות עוצמת פעילותו המשמעותית, הזנגביל נטול רעילות ובטוח לשימוש הן כתרופה והן בשימוש יומיומי כתבלין.

    קרא עוד
  • סמבוק שחור (Elder flower)
    סמבוק שחור
    שם עברי סמבוק שחור
    שם עממי Elder flower
    שם סיני
    שם בוטני Sambucus nigra

    הסמבוק השחור הינו עץ נמוך קומה בעל מראה שיחי השייך למשפחת היערתיים. בשיאו הוא מתנשא לגובה של 5-6 מטר. עליו ירוקים וחלקים ברוב ימות השנה, פרחיו קטנים ולבנים ומופיעים בתפרחות מגובשות יחדיו הנראות כזר פרחים ופרותיו כדוריים ובעלי גוון סגול כהה-שחור. הוא גדל בר באירופה ופריחתו מבשרת שם את תחילת הקיץ. הבשלת פירותיו מסמלת באירופה את תחילת הסתיו. הסמבוק התאזרח במקומות רבים בעולם, לרוב באזורים ממוזגים וסאב-טרופיים. גזעו הקשה של העץ שימש ביוון לבניית הסמבוקה, כלי נגינה נפוץ אצל היוונים והרומאים. הסמבוק סימל אצל הקדמונים את הצער והמוות משום שלפי המסורת מעץ זה הכינו את הצלב. לעץ הקשרים פולקלוריסטיים עשירים; נכתבו אודותיו שירים, סיפורים ואגדות ונקשרו סביבו אמונות רבות. שימושים תעשייתיים ורפואיים של הצמח ידועים אף הם מזה אלפי שנים. מחלקיו השונים של העץ נהגו להפיק צבעים, מהפירות נהגו להפיק יין ששימש כתרופה כנגד הצטננות, אמירי העץ שימשו להפקת סם משלשל, קליפת הגזע כמשתן, מיצוי העלים שימש כקוטל חרקים ועוד. לצמח גם שימושים רבים בתעשיית הקוסמטיקה הטבעית. ברפואת הצמחים המודרנית מוגדר הסמבוק כצמח עדין ונטול רעילות, המתאים לשימוש לפרקי זמן ממושכים ואף בילדים.  

    קרא עוד

לייעוץ ויצירת קשר עם מטפל מוסמך

03 910 2225 התקשרו או שלחו הודעה

הערה משפטית

ידע זה אינו מהווה התוויה רפואית ו/או תחליף לכל טיפול רפואי אחר. על אף שלא ידוע על תופעות לוואי משימוש ב COMP. ECHINACEA&BAPTISIA השימוש בו הוא על אחריות המשתמש בלבד. בכל שאלה רפואית על המשתמש להיוועץ ברופא המטפל .