Loading...

COMP. THYMUS & PLANTAGO

הרכב צמחי ייחודי הנעשה במיצוי חדשני ומתקדם, בריכוז גבוה ונטול אלכוהול (שאריות של 0.1%). ההרכב מכיל צמחים שעל פי הרפואה המסורתית מסייעים לתמיכה בדרכי הנשימה והקלה בתסמיני חורף. מכיל צמחים הידועים ברפואת הצמחים המסורתית כארומטיים ומכייחים. הרכב זה נחשב חזק ועוצמתי ומיועד לשימוש למצבים אקוטיים בלבד.

פורמט

תמצית

מינון ואופן שימוש

3-6 מזלפים, 3-5 פעמים ביום.

תכולה

100 מ"ל

מחיר לצרכן

₪149.00
הוסף לסל

הרכב צמחים

  • ניל הצבעים (Wild Indigo)
    ניל הצבעים
    שם עברי ניל הצבעים
    שם עממי Wild Indigo
    שם סיני
    שם בוטני Baptisia tinctoria

    האינדיגו הינו צמח פרחוני רב שנתי המתנשא לגובה של כמטר לכל היותר ממשפחת הפרפרניים . פרחיו גדלים בתמיר השיח הקטן וצבעם צהוב עז, עליו בצעים משולבים חצי כסוף וחצי ירוק. אזור הגידול הטבעי שלו הוא במזרח ארה"ב, דרום פלורידה, מערב מינסוטה. את שורשיו המשמשים למטרה הרפאית מלקטים בחודשי הסתיו. האינדיגו משגשג באדמות עמוקות, עשירות בחומרים מזינים, חשופות לשמש ומושקות היטב. מקור שמו המדעי של הצמח במילה היוונית 'bapto' שפירושה לצבוע. שמו העממי האנגלי של הצמח מקורו בצבע האינדיגו המופק ממנו, אם כי הוא מהווה חלופה נחותה לקבלת צבע האינדיגו המקורי. ברפואה העממית של הילידים הצפון אמריקאים וכן ברפואה האקלקטית של שלהי המאה התשע עשרה היה הצמח מקובל מאד לטיפול בזיהומים שונים, כאשר ברפואת הצמחים המודרנית נחשב הצמח לבעל פעילות חזקה, והינו מותווה בעיקר לטיפול בזיהומים אקוטיים של מערכת הנשימה.

    קרא עוד
  • קיפודנית | אכינצאה (Coneflower)
    קיפודנית | אכינצאה
    שם עברי קיפודנית | אכינצאה
    שם עממי Coneflower
    שם סיני
    שם בוטני Echinacea spp.

    אכיניצאה הינו שיח פרחוני יפייפה שיש בו 9 מינים שונים אך רובם אינם בשימושים רפואיים. המין הרפואי אותו אנו מתארים כאן הוא בעל פריחה הצבע סגול לילך עם פרחים בעלי 20 עלי כותרת וכדור אבקנים כתום-אדום-חום והינה ממשפחת המורכבים. איזור הגידול הטבעי שלו הוא ברחבי ארצות הברית. המינים השונים של אכיניצאה נמצאים בשימוש רפואי : השורשים של אכינציאה צרת עלים הנקראת E. Angustifolia נחשבים לחלק הפעיל ביותר.                                                                                                                                                                                                                                                                       שני מינים נוספים של אכינצאה רפואית הינם : אכיניצאה הארגמנית (E. Purpurea), שפרחיו הם המרשימים ביותר וכל חלקיו נהוגים בשימוש רפואי אך יותר מרבים להשתמש בעלים והפרחים. סגולותיו הרפואיות נחשבות חזקות פחות, ומחירו זול באופן יחסי; המין השלישי הוא אכיניציאה חיוורת (E. Palida) גם במקרה שלו משתמשים בשורש בלבד למטרות רפואיות. השימוש לצורכי רפואה באכינצאה החל במאה הקודמת ע"י ילידים והתרבות אינדיאנית ששכנו החלקה הצפוני של יבשת אמריקה, וזכה לכינוי  'שורש הנחש' בעקבות הדמיון שבין שורש האנגוסטיפוליה הכהה לבין נחש. הדמיון הצורני רימז לאינדיאנים על האפשרות להשתמש בו כנגד הכשות נחשים. ואמנם, בשימוש חיצוני נהגו להשתמש בתמציות אכינצאה לטיפול בהכשות נחשים, עקרבים ומיני חרקים שונים. מרקחות של הצמח שימשו גם לנגעים בעור, לריפוי פצעים, אקנה, פריחות ופטריות. בנוסף, השתמשו בו לשיכוך כאבים ולטיפול בדלקות ובזיהומים, בסיפיליס, בטיפוס, בדיזנטריה ובטפילי מעיים אחרים, בזיהומי דם חמורים, בדלקת קרום המוח וכנוגד זיהום כללי.                                                                                                                                    למרות שמספר רב של שבטים אינדיאנים עשו בצמח שימוש מורכב, אין בידי תורת צמחי המרפא העולמית  מידע מדויק לגבי אופן הכנת והרכבת הפורמולות הספציפיות ששימשו לכל אחד מהנגעים. עם זאת, ידוע כי האינדיאנים שמו דגש על שימוש בתמציות המערבות חלקים שונים של צמחים ממינים שונים, וכמעט לעולם לא השתמשו בחלק אחד בלבד. הרופאים האקלקטים של סוף המאה ה-19, שהתמחו בשילוב רפואת צמחים מסורתית ברפואה מדיצינית מערבית, הם שייבאו את האכינצאה למערב לאחר שלמדו מהאינדיאנים כיצד להכין ממנה מרקחות שונות. באמצע המאה ה-20 החלו לחקור את הצמח באופן מדעי, בעיקר בגרמניה ובארה"ב. החוקר הידוע ביותר של הצמח היה הגרמני ואגנר, שהוכיח לראשונה, ב- 1988, כי תמצית הצמח אחראית לעלייה ניכרת בפעילות המערכת החיסונית אצל עכברים. באנליזות כימיות שנערכו בהמשך על מיני הצמח השונים, בודדו עשרות חומרים פעילים, שלגבי כל אחד מהם הוכחה פעילות ספציפית של עירור והמרצת מערכת החיסון האנושית. מאז מחקריו של ואגנר פורסמו מאות מחקרים על הצמח, הנחשב לנחקר ביותר מבין צמחי המרפא. פרסום המחקרים ותוצאותיהם החיוביות הפכו את האכינצאה לנפוץ ביותר בשימוש, כמו כן מה שתורם לשימוש הנרחב בצמח היא זמינותו וסתגלנותו הגבוהה של הצמח לתנאי אקלים וקרקע שונים הופכת אותו לזמין ביותר, ולזול באופן יחסי. רפואת הצמחים המודרנית מייחסת לאכינצאה עוצמת פעילות בינונית, והיא משמשת בעיקר לטיפול במחלות זיהומיות. בניגוד לדעה הרווחת, הצמח אינו מיועד על פי רוב לשימוש מניעתי או ארוך טווח.  

    קרא עוד
  • שוש קירח | ליקוריץ (Liquorice)
    שוש קירח | ליקוריץ
    שם עברי שוש קירח | ליקוריץ
    שם עממי Liquorice
    שם סיני Gan Cao
    שם בוטני Glycyrrhiza glabra

    השוש הקירח הינו שיח קטן ועשבוני הגדל לאורך כל ימות השנה ומשוייך למשפחת הקטניות. זהו הוא שיח קטן קומה המגיע עד מטר לכל היותר עם עלים קטנים חלקים ומשורטטים בצורת טיפה וורדי העלה בולטים, תפרחתו פרפרית (תת משפחה) ומשתנה בגונייה החומים – סגולים בין מינים שונים של הצמח. פירותיו גדלים בתרמילים (בדומה לאפונה) שבכל תרמיל כ 7 זרעים. אזור גידולו הטבעי של השוש קירח הוא באירופה, רחבי הודו ובמזרח אסיה (גם בישראל) וכיום הוא מגודל ברחבי העולם. השוש הקירח הינו מאחד מצמחי המרפא העתיקים והנפוצים ביותר לשימוש, הן ברפואות מסורתיות של תרבויות עתיקות רבות והן ברפואת הצמחים המודרנית. הסינים מחלקים את פעילותו של צמח לפי אברי המטרה עליו הוא עובד אך לשוש הקירח מייחסים לו השפעה על 12 המרידיאנים כלומר על 12 האברים ולכן הוא מככב במספר רב מאוד של פורמולות כצמח המקשר ומחבר בין הצמחים בפורמולה ומסייע לה להיספג ולהיטמע היטב במטופל. השוש הקירח מצא בית גם ברפואה היוונית העתיקה כמו גם ברפואה הערבית העתיקה, והתגלה באתרים ארכיאולוגיים המשמרים היסטוריה של אלפי שנים.  ברפואת הצמחים המודרנית מיוחסת לצמח עוצמת פעילות מתונה, והוא מותווה בעיקר לטיפול במערכות הנשימה והעיכול. טעמו של הצמח וטווח הפעילות הרחב שלו הופכים אותו לאחד הצמחים הנפוצים ביותר בפורמולות מודרניות, ומרבים להשתמש בו לצורך "איזון" הפורמולה ו"חיבור הרמוני" בין מרכיביה השונים, כמו גם לשיפור טעמה ולשם הגנה על הקיבה מפני צמחים אחרים המשולבים בפורמולה.  

    קרא עוד
  • בת קורנית מצויה (Thyme)
    בת קורנית מצויה
    שם עברי בת קורנית מצויה
    שם עממי Thyme
    שם סיני
    שם בוטני Thymus vulgaris

    טימוס וולגריס שייך למשפחת השפתניים, מוצאו באזורי מערב הים התיכון ודרום אירופה, וכיום מגדלים אותו כצמח נוי. בישראל גדל המין בת קורנית הערבות (T. bovei). מאז העת העתיקה משמש הצמח את האדם לצרכים מגוונים: כצמח תבלין אהוד במיוחד, לרבות כאחד ממרכיביה של תערובת ה"זעתר" הידועה; כמרכיב במשקאות אלכוהוליים ובתערובות המיועדות לחליטות תה; עליו המיובשים שימשו להרחקת חרקים מבגדים, בדומה ללבנדר; השמן הנדיף של הצמח משמש גם בעת המודרנית בתעשיות הבשמים והקוסמטיקה. הוא נחשב לאהוד ביותר גם בענף הארומתרפיה ובחקלאות האורגנית משתמשים בו להרחקת מזיקים. בת קורנית נחשבת לאחד מצמחי המרפא החשובים והעתיקים ביותר שבשימוש: גווילי פפירוס המתוארכים 5500 שנה לפני זמננו מתעדים שימוש בצמח לצרכים רפואיים במצרים העתיקה ואילו שניים מאבות הרפואה, דיוסקורידס ופליניוס מזכירים את הצמח בכתביהם. החל מהמאה ה-11 החל השימוש בו למטרות רפואה להתפשט ברחבי אירופה ובריטניה. בתקופה זו נחשב לתכשיר נוגד עווית עיקרי לטיפול בשיעול. חליטת בת קורנית ממותקת בדבש או בסוכר נחשבה כתרופה בדוקה לשעלת, לכאבי גרון ולעודף ליחה. חליטת תה מהצמח שימשה לספיחת גזים, לעווית מעיים (colic), לליקויי עיכול (dyspepsia) ולהורדת חום בהצטננות. השמן הנדיף שימש לעיסוי במחלות מפרקים ובכאבי עצבים. המרפאים האקלקטים של המאה ה-19 התייחסו לצמח גם כאל מקדם מחזור (emmenagogue) ומחזק (tonic), והשתמשו בחליטת הצמח לטיפול במה שכונה "היסטריה", בכאבי מחזור ולתמיכה בהחלמה ממחלה. יוחסו לצמח איכויות כמעורר, מחזק וממריץ, אך גם כמרגיע - לטיפול בנדודי שינה, בחרדות ובדיכאון. הצמח היה מקובל גם לטיפול בשלשולים ובהרטבת לילה בקרב ילדים, וכן כתרופה לגרגור בדלקות שקדים ובשעלת. כיום נהוג לייחס חלק ניכר מפעילותו של הצמח לשמן הנדיף שהוא מכיל, לרבות השפעת הצמח על תפקודי ההפרשה ועל הפעולה השרירית בסמפונות. מנגנון הפעולה של תמצית הצמח כאשר היא ניטלת בבליעה, כולל הפרשת השמן הנדיף ברובו דרך נאדיות הריאה: כך הוא מגיע אל האזור בו נדרשת פעולתו. אזור פעילותו העיקרית של השמן הוא דרכי הנשימה, ומיוחסת לו פעילות מחטאת, מכייחת ומרפה. ברפואת הצמחים המודרנית נחשבת בת-הקורנית לצמח עדין המתאים במיוחד לטיפול בילדים ולשימוש מניעתי ארוך טווח.  

    קרא עוד
  • אמנון ותמר (Heartsease)
    אמנון ותמר
    שם עברי אמנון ותמר
    שם עממי Heartsease
    שם סיני
    שם בוטני Viola tricolor

    מוצאו של הצמח, ממשפחת הסיגליים, במערב אירופה ובבריטניה. ברפואת הצמחים המודרנית הוא נחשב לצמח מתמיר בעל פעילות מתונה המותווה בעיקר לטיפול במחלות עור ובמחלות דרכי הנשימה. הצמח מתאים לטיפול בילדים.  

    קרא עוד
  • זנגביל | ג'ינג'ר (Ginger)
    זנגביל | ג'ינג'ר
    שם עברי זנגביל | ג'ינג'ר
    שם עממי Ginger
    שם סיני Gan Jiang
    שם בוטני Zingiber officinalis

    הזנגביל הינו עשב רב-שנתי ממשפחת הזנגביליים שמוצאו בדרום-מזרח אסיה הטרופית והגדל כיום באזורים טרופיים בהודו, סין, איי הודו המערבית, ניגריה, אוסטרליה, ברזיל וארה"ב. הצמח גדל עד לגובה של מטר אחד, עליו ארוכים ופרחיו הצהבהבים\ירקרקים\ארגמניים נישאים על קצות הגבעולים. קנה השורש, המשמש למטרות רפואיות וקולינריות, נאסף כאשר גיל הצמח נע בין 6-20 חודשים. טעמו וניחוחו של הזנגביל נוטה להתעצם בד בבד עם התבגרות הצמח, כאשר הזנגביל הגדל באפריקה נחשב לפיקנטי מכולם בעוד הזנים המתונים יותר מגיעים ברובם מסין. ברפואה ההודית המסורתית הצמח מוכר מזה אלפי שנים, ומקור שמו בשפת הסנסקריט בה פירושו 'בעל צורת קרן'. הצמח נזכר לראשונה בכתבי קונפוציוס שמלפני כאלפיים וחמש מאות שנה בעוד שבמערב הזנגביל מוכר כצמח מרפא ותבלין כבר למעלה מאלפיים שנה. במאה השלוש-עשרה הוכר ערכו הקולינרי של הצמח גם באירופה, ובימי הביניים נהגו לעשות בו שימוש להקלה במקרים של בחילות, חמרמורת ונפיחנות. ליבשת אמריקה הגיע הזנגביל עם הספרדים, בעוד שהפורטוגזים הביאוהו עימם ליבשת אפריקה. סגולותיו הרפואיות של הצמח, הן מצד המסורת והן המבוססות מחקרית, רבות ומגוונות. המחקר המודרני הראה כי הזנגביל יעיל בטיפול בבחילות והקאות וכן נמצאה השפעה מיטיבה בטיפול במצבים דלקתיים של השלד. עם זאת, נדמה כי מעלותיו העיקריות של הזנגביל, הבאות לידי ביטוי מלא בשימוש הקליני המקצועי, נוגעות ליכולתו לשפר את ספיגת הרכב הצמחים בו הוא נוטל חלק ולהעצים את זמינות הרכיבים הצמחיים הפעילים לרקמות הגוף. בנוסף, הזנגביל מפחית את תחושת הקבס הנגרמת לעתים על ידי תרופות צמחיות תוקפניות, מגן על רירית הקיבה ומפחית תופעות לוואי של צמחים אחרים. למרות עוצמת פעילותו המשמעותית, הזנגביל נטול רעילות ובטוח לשימוש הן כתרופה והן בשימוש יומיומי כתבלין.

    קרא עוד
  • לחך (plantain)
    לחך
    שם עברי לחך
    שם עממי plantain
    שם סיני
    שם בוטני Plantago spp

    מינים שונים של הצמח מקובלים בשימוש, השפעתם דומה וניתן להשתמש בהם לחילופין. בין מינים אלה ניתן לציין את P. major ואת P. lanceolata, הגדלים באירופה, וכן את הלחך המצוי - P. lagopus, הגדל בישראל.  ברפואת הצמחים המודרנית נחשב הלחך לצמח עדין המתאים לטיפול בילדים. הוא מותווה בעיקר לטיפול בשיעולים, בדימום ובמצבים שונים המאופיינים בהפרשה עודפת של ליחה.  

    קרא עוד

לייעוץ ויצירת קשר עם מטפל מוסמך

03 910 2225 התקשרו או שלחו הודעה

הערה משפטית

ידע זה אינו מהווה התוויה רפואית ו/או תחליף לכל טיפול רפואי אחר. על אף שלא ידוע על תופעות לוואי משימוש ב COMP. THYMUS & PLANTAGO השימוש בו הוא על אחריות המשתמש בלבד. בכל שאלה רפואית על המשתמש להיוועץ ברופא המטפל .